תסמונת המתחזה: כשקול פנימי שואל ״מי אני שאגיד את זה?״
יש לזה שם בעולם. קוראים לזה תסמונת המתחזה: התחושה שעוד רגע יגלו שאת לא באמת יודעת, גם כשיש לך שנים של ניסיון, לימוד ותוצאות
אצל נשים רוחניות, מטפלות, מנחות ויוצרות, זה נשמע בדרך כלל ככה:
“אבל זה רק החיים שלי”
“אבל אני פשוט רגישה”
“אבל יש עוד מלא שעושות את זה”
“אבל מי אני שאגיד שאני מומחית?”
אם אחד מהמשפטים האלה מוכר לך, המאמר הזה בשבילך
“אבל מי אני שאגיד שאני מומחית?”
אני רוצה להגיד לך משהו שלמדתי על בשרי. את הקול הזה סחבתי שנים. לא משנה כמה הצלחתי, גם כשמילאתי כנסים ופסטיבלים, היה בי קול שאמר: עדיין לא. את עדיין לא יודעת מספיק
וכל הזמן חיפשתי מישהו שיציל אותי. מישהו שיגיד לי שעכשיו כבר מותר
הקול הזה לא נעלם כשמצליחים. הוא נעלם כשמתחילים לזהות אותו
ביטחון הוא לא היעדר פחד
רובנו מחכות שהפחד ילך, ורק אז נצא. אבל זה לא עובד ככה
ביטחון הוא לא היעדר פחד
ביטחון הוא קיומה של אמת גדולה יותר מהפחד
ואם יש בך קול ששואל “מי אני שאגיד את זה?”, כנראה שיש לזה ערך. אחרת הוא בכלל לא היה טורח להגן עלייך
“לא נעים לי להפריע”: מה השפה המתנצלת מסתירה
כשאת אומרת “לא נעים לי להפריע”, לפעמים מה שאת באמת אומרת זה:
אני לא בטוחה שהערך שלי מספיק חשוב כדי להיכנס למרחב של מישהי אחרת
הרבה נשים רוחניות מחזיקות ערך גבוה מאוד, אבל זהות עסקית נמוכה. בפנים יש חכמה, עומק, ניסיון, אינטואיציה ומתנות. וכשצריך לדבר על זה בעולם, הן חוזרות לילדה שמבקשת רשות
ובעסק זה נראה כך:
את כותבת פוסט, ומוחקת
את רוצה להציע, ומעדנת עד שלא ברור מה את מציעה
את יודעת שיש לך ערך, אבל מדברת כאילו את לא בטוחה
אז הנה כמה משפטים שאפשר להחליף כבר היום:
- במקום “לא נעים לי לכתוב שוב”, אפשר לכתוב: “אני משתפת שוב כי אני יודעת שיש כאן נשים שזה יכול לפתוח להן דלת”
- במקום “אני לא יודעת אם אני יכולה לעזור”, אפשר לכתוב: “מתוך הדרך והניסיון שלי, אני רואה כאן נקודה שיכולה לשנות לך את כל התמונה”
- במקום “סליחה שאני חופרת”, אפשר לכתוב: “חשוב לי להגיד את זה, כי זה בדיוק המקום שבו הרבה נשים עוצרות את עצמן”
השיתוף שלך הוא לא הפרעה. השיתוף שלך הוא שירות
פחד מהצלחה: הגוף שואל אם זה בטוח
לפעמים החסם הוא בכלל לא פחד מכישלון. לפעמים זה פחד מהצלחה
מערכת העצבים לא שואלת: האם זה טוב לי?
היא שואלת: האם זה בטוח לי?
וכשהגוף עוד לא מוכן להגשים את מה שאת רוצה, זה לא כי הוא נגדך. הוא מנסה להגן עלייך
לכן שני דברים צריכים להיות בתיאום: בטוח לי. ומגיע לי
ועוד משהו קטן: אל תפחדי מהאגו. האגו הוא מה שמאפשר לך בכלל לטפל, לעמוד, לומר “אני יודעת”
הדרך שעברת היא ההכשרה שלך
ולפעמים הרבה יותר קל ללמוד עוד קורס מאשר לצאת. כי עוד קורס לא דורש ממני להיחשף. עוד תעודה לא דורשת ממני לעמוד מול העולם ולהגיד: יש לי משהו לתת
אבל את לא צריכה להמציא ערך. את צריכה להכיר בערך שכבר קיים בך
הנה תרגיל שאני נותנת בליווי:
- כתבי עשרה דברים שעברת בחיים שהפכו אותך לכלי
- ליד כל אחד כתבי: איזו מתנה נולדה מזה? למשל, כאב הפך לחמלה. חוסר ביטחון הפך להבנה עמוקה של נשים שמפחדות להיראות. בלבול הפך ליכולת להוביל לבהירות
- ובסוף השלימי את המשפט: הדרך שעברתי הפכה אותי לאישה שיכולה להחזיק ____
פעולה קטנה אחת מתוך הזהות החדשה
ועכשיו, תרשמי את זה, ותגידי את זה בקול:
אני משנה לאנשים את החיים. נקודה
בלי “אולי”. בלי “קצת”. בלי “לא מספיק”
ואז בחרי פעולה אחת קטנה שהאישה שאומרת את המשפט הזה הייתה עושה היום. פוסט אחד שלא תמחקי. הצעה אחת שלא תעדני. זה הכול. זהות חדשה נבנית מפעולות קטנות שחוזרות
אם זה מדבר אלייך, במאסטרקלאס הקרוב של רוחניות בעסקים אני מדברת בדיוק על זה: הזהות שממנה את פועלת, ואיך היא משפיעה על כל החלטה, מחיר ומסר בעסק שלך
באהבה,
למען השליחות שלך,
ו’איט